מכינת משכיות חרתה על דגלה את מתן האפשרות להגיע למכינה קדם צבאית דתית לכל בחור שחפץ בכך. בשנים האחרונות חלק משמעותי מהמגיעים למכינה נפלטו בתקופת התיכון ממסגרות שונות והגיעו למצב של יאוש מעצמם ומהסביבה הקרובה- משפחה, מסגרות לימודיות, דמויות סמכות וכו'. הם מגיעים למכינה אם מעט מאד תקוה והרבה כעס, תסכול וניתוק מתורה ומצוות ומרצון לתרום תרומה משמעותית לעם ישראל. כמובן שלכך מתלווה לרוב שימוש בסמים, רדיפה אחר מסיבות וחיפוש עצמי הכולל בדיקת גבולות.
הדרך של המכינה כמעט הפוכה לדרך שאליה הם התרגלו ממסגרות קודמות. במכינה הדגש הוא על בניית תשתית של אמון ואהבה לצד בחירה חופשית בטוב ומתן כלים ואפשרות לבחור בו. במכינה אין כמעט מפגש עם גבולות ועם "אסור ומותר". הדרך הזו, שאינה רווחת מניבה תוצאות מיוחדות מאד. בתחילת הדרך קשה לחניכים לשנות דפוסי התנהגות אבל עם הזמן יש תופעה שעל אף שאנו רואים אותה חוזרת על עצמה פעם אחר פעם אנחנו עומדים משתאים מולה – בחורים שללא כל לחץ מבחוץ "מתעוררים" בעצמם לוקחים אחריות על חייהם ומתחילים מסע של פיוס ואמון. אנחנו רק מהווים עזרה לתהליך ולא מובילים אותו –הם משנים לבד דפוסי התנהגות, סגנון חיים הרסני ודרך ללא תקוה לחיים עם גבולות פנימיים ומשמעות יחד עם בניית אישיות מרשימה.
הדרך הזו לא מתאימה לכל אחד ולא מתאימה בכל שלב אבל דווקא במקרי קצה של יאוש, כעס ושבירת כלים אנחנו מזהים קשר ישיר בין יכולת לתת אמון ואהבה ללא תנאים ובין היכולת לבנות מחדש "כלים שבורים". את הבשורה הזו רצינו להנגיש לציבור המחנכים כדרך (פחות אופיינית) לצמיחה מתוך גבולות פנימיים שנוצרים ולא דרך גבולות חיצוניים קשוחים שניתנים.
